top of page
לוגו: שני כלבים יושבים בדשא על רקע של הרים

מחלום למציאות

"אתם חיים את החלום שלי" זה משפט שאנחנו שומעים קבוע. לכן, החלטנו לשתף אתכם בדברים שעזרו לנו להגיע להגשמה ומה הבנו שצריך כדי שחיים בקרווואן יהפכו למציאות. ואין פה מילה אחת על כסף...


אז איפה מתחילה ההתחלה של המסע הזה? באותו יום על הספה כשדיברנו על טיול ארוך בקרוואן ונדלקו לשנינו העיניים? או אולי ברגע שנחתנו בגרמניה? או בנסיעה הראשונה בחיינו בקרוואן? זה קצת כמו הויכוח הידוע של מאיזה תאריך חוגגים את התחלת מערכת היחסים? מהדייט הראשון, השיחה הראשונה או אולי החתונה?

במבט לאחור גם עם החלום שלנו היתה לנו מערכת יחסים, מלאת עליות ומורדות ורגעים טובים וקשים, וכמו בכל קשר הבנו שצריך לשים לב לכמה דברים כדי שהוא יצליח.

1. להתמיד, לא משנה כמה קשה ומתסכלת הדרך צריך להתמיד בפעולות הקטנות שמקדמות, גם אם לפעמים זה הרגיש שאנחנו הולכים לאחור.

2. להאמין שהכל יסתדר בסוף.

3. לאהוב. צריך באמת לאהוב את כל מה שקשור לחיים פשוטים, מינימליזם וקרבה לטבע. זה חייב להיות אהבה וגם תשוקה לדבר. בלי זה זה לא קורה..

אם לפני שנתיים או שלוש היו אומרים לי שאחיה היום בקרוואן ואסתובב באירופה כנוודית דיגיטלית לא הייתי מאמינה. הייתי צוחקת ואומרת, מה פתאום?! גילאי הארבעים הם הגילאים שבהם צריך לעבוד קשה, להשקיע כדי לקנות בית או לאסוף מספיק כסף להשקעה טובה כדי שיהיה ביטחון כלכלי בהמשך. חייתי את האמונה הזו והייתי נוסעת 3 שעות ביום מהעבודה וחזרה, עובדת במרץ, שמה כסף בצד לדירה שאולי אוכל לקנות בעוד עשור ולהשתעבד אליה לרוב חיי. רון, לעומת זאת עבד בשביל לטייל, הוא היה עובד בפרוייקטים קצרים ולחוצים שהיו עולים לו בבריאות הנפש ואז נח כמה חודשים ומטייל בעולם.

ממש לפני שהתחילה הקורונה רון היה אמור לטייל חודש בנפאל ואז הכל בוטל. הטיסות, העבודות, כולם נכנסו לבתים, החיים הפסיקו ולרגע היתה הזדמנות להתבונן בחיים. לבחור מה חשוב ומה תפל, והבנו שאנחנו חיים בכלוב של זהב. מצד אחד הכל נוח ויפה מצד שני אנחנו עובדים כל הזמן כדי שיהיה לנו נוח ויפה ובגלל זה רוב הימים שלנו נראים אותו הדבר.


כלוב הזהב שלנו בבנימינה. גם קסם ובונדי היו משועממים

חסרה לנו הספונטניות, ההרפתקאה וגם האתגר. הרגשנו שאנחנו מאוד מתאמצים, מאוד לחוצים ולא בשביל הדברים הנכונים. שאלנו את עצמנו מה נכון לנו? והתשובה היתה להיות בטבע, לטייל, לפגוש אנשים ולהכיר עולם. בהתחלה לא היינו באותו הראש מבחינת איך לעשות את זה, איך להגיע לחיים האלו שאנחנו רוצים. אני רציתי להגר לניו זילנד ורון רצה יותר לטייל לזמן ארוך ולחזור לישראל. כל אחד משך לכיוון אחר וכל המאמצים לא נשאו פרי.

באיזשהו ערב דיברנו על הדברים שתמיד חלמנו לעשות ופתאום עלה הרעיון של טיול ארוך בקרוואן באירופה. אם היה גפרור בחדר הוא היה נדלק, כי ממש באותו הרגע ידענו שאנחנו הולכים על זה. שנינו היינו באותו הראש ובאותו הכוון וסוף סוף היה אפשר להגיד שהעגלה התחילה לנסוע. אז אחד מהרגעים הכי חשובים בעיניי במסע הוא החלטה משותפת והסכמה מלאה על הדרך.. ככה יכולנו בכלל להתחיל.

הרגע המכונן הבא הוא לא רגע, אלא מקטע ארוך ומלחיץ ממש כמו דייטים ראשונים במערכת יחסים שבהם בעיקר התמקדנו באיסוף מידע ועיבוד של כל מה שצריך לעשות כדי שנוכל להגשים את זה. האמת, שכאן היו כמה רגעים שאנחנו ו”החלום” רצינו להיפרד כידידים. כי זה השלב שהבנו שמה שעומד מולנו הוא יצור מדהים, אבל מלא בבעיות שנהיה חייבים לפתור.

הבעיות היו:

  1. איך נשאר באירופה מעל שלושה חודשים.

  2. איך נעביר את הכלבים ואיך הם יסתדרו בדרך.

  3. לקנות קרוואן או לשכור?

  4. איך מממנים את כל זה ומתפרנסים בדרך?

  5. ומה עושים עם הקורונה ואיך נעבור גבולות ?

במהלך הזמן שהתעסקנו בפתרונות, היו המון פחדים ומתחים אבל גם חגיגות והתרגשות בכל התקדמות קטנה. זה הכניס לחיים שלנו מטרה שיש לה דד ליין, החיים הפכו כבר ליותר מסעירים ומעניינים. אז האם כאן התחלנו לחיות את החלום? לעולם לא אדע


חגיגה קטנה בחוף מעגן מיכאל

מכיוון שהבעיות האלו ופתרונן העסיקו אותנו כמעט שנה שלמה, אני לא חושבת שאוכל לספר על כולן בבת אחת. אבל לאט לאט נשתף אתכם בדברים שלמדנו. אז כבר בפוסט הבא אספר לכם על הדרכים האפשרויות להישאר באירופה לזמן ארוך. כי זמן הוא המתנה הגדולה מכולם..

ממש בקרוב..


Opmerkingen


bottom of page