יחד בקרוואן - איך מתחזקים זוגיות בחלל כ"כ קטן?

זה היה אחרי יום ארוך, אחד הימים הראשונים של ה”קיץ” האירופאי. עוד לא התרגלנו עדיין לחום, אחרי חצי שנה שבה רק למדנו להתמודד עם קור הגוף שכח מה זה לקרר את עצמו… עשינו המון סידורים באותו יום- קניות לאוכל, כביסה, מילוי וריקון מים ושירותים על כל זה הלכו בערך 4-5 שעות ואז נסיעה עד לחניה של אזור טיולים מקסים עם נהר שיש לו חופי סלעים מקסימים ויער לידו. הנהר ממש מתחת לכביש ראשי באוסטריה. לא היינו במצב רוח כל כך טוב כי יש עלינו לאחרונה קצת לחץ כלכלי, כי אחרי קניית הקרוואן נשאר לנו ממש מעט בחסכונות והיינו אחרי חודש שלא נכנסה בו עבודה. אז ידעתי שאנחנו נפיצים. שזה אומר שכל אחד מאיתנו עלול להיכנס למצב רוח שלילי בקרוב..

בערב כשירד החום החלטנו לרדת לגדת הנהר עם הכלבים. זה משהו שאנחנו לא עושים בדרך כלל כי איך שיורד האור אנחנו כבר גמורים אבל הפעם זה הרגיש ממש נכון.. התחיל להיות קריר לקחנו חולצות ארוכות וירדנו לחוף. האבנים הלבנות והסלעים שעל החוף החזירו את אור הירח והנהר השמיע קולות של גלים שנשברים על הסלעים בקצב קבוע.. הזרימה חזקה וקול המים משתלט על כל הסביבה..

“מה למדנו על זוגיות בחודשים האלו סגורים בתוך קרוואן רק שנינו?” שאלתי את רון. עד עכשיו לא ממש חשבנו על זה, כי היינו עסוקים בלהתמודד עם המון דברים חדשים, אבל איזה פוסט שקראתי על זוג שמטייל גרם לי להבין שגם הזוגיות שלנו עברה שינוי, ולפני שנפנה לשיחה על הדברים של סדר היום שלא ממש ממלאים לנו את הנפש, היה לי חשוב להעלות את הנושא הזה.

רון ענה: “התקופה הזו מרגישה כמו חמש שנים. למדתי איך להתמודד ולהכיר אותך הרבה יותר מאשר בשלוש השנים הקודמות שהכרנו וחיינו בדירה ביחד. בעיקר הבנתי שגם כשאת כועסת ועצבנית זה לא משנה את האהבה שלי אלייך. גם אם את צועקת עליי אני עדיין מסתכל עלייך באהבה.”

“ואני למדתי להעריך אותך יותר, אפילו להעריץ. כל יום לפני שאני הולכת לישון אני נזכרת באיזה רגע שהתפעלתי מכמה יפה אתה על הרקע הזה או כמה הצחקת אותי בתגובה שלך. התחלתי לקדש את הרגעים האלו. זה מה שעושה אותי שמחה, לראות את האדם שאתה לצידי. וגם.. לראות כמה גדלנו מכל מריבה שלנו. אחרי כל מריבה קשה הייתה לנו הבנה עמוקה יותר של הצרכים אחד של השנייה.”

“נכון, אני מסכים. זה קצת כמו מדרגות כאלו שעלינו, כל כמה חודשים יש איזו מריבה כזו שמקרבת ביננו יותר.”

“בעצם אני חושבת שלא היתה לנו ברירה, כשחיים בחלל קטן, בדרכים לא מוכרות, תלויים אחד בשנייה. אין שום אפשרות אחרת, חוץ מלחיות נעים יותר ביחד. “

“את צודקת,” רון אמר ” תכלס, הדרך הכי טובה לחיות בקרוואן זה פשוט להיות peacemaker זה כמעט בלתי אפשרי לחיות בחלל כל כך קטן כשכועסים. ואני עונה לו בחיוך :” לך תדע, עוד יעשו על זה יום אחד תוכנית ריאליטי לזוגות”

ואז קצת שקט או בעצם רעש, כי הגלים שוצפים, קסם מרחרחת את הסביבה ובונדי שכל כך רגיש ואוהב אינטימיות בא להיצמד אליי. לוקח קצת מתשומת הלב. וככה הנפיצות התפוגגה, ועוד יום עבר בשלום. אבל לא כל הרגעים הם כאלו ולא תמיד אנחנו כאלה קיטשים אבל אפשר לומר שלחיות ולטייל בקרוואן איפשר לנו ללמוד דבר או שניים.

חגיגות קטנות. יום הולדת בין הסלעים במיטנוולד, גרמניה

כמה טיפים לזוגיות בקרוואן

אז מאז שכתבתי את החלק הקודם שקראתם עברו הרבה מים בים, והוא נשכח, קבור לו בתיקייה במחשב, אבל החלטתי שהגיע הזמן להוציא אותו לאור, בעקבות כל כך הרבה שאלות שהגיעו אליי לאחרונה. רוב האנשים לא האמינו שנחזיק מעמד שנה שלמה בקרוואן, והאמת שגם אנחנו היינו סקפטים. אבל לאורך הדרך מצאנו כמה טיפים שממש עוזרים לנו להתמודד עם הצפיפות והאינטימיות, חלקם טובים לכל זוג, וחלקם חשובים בעיקר כשחיים הרבה זמן צמוד. שלא תחשבו שאני תופסת מעצמי מבינה בזוגיות ויתכן שעוד כמה חודשים או שנים אני אקרא כאן את מה שכתוב כאן ואגיד, פחחח שטויות, אבל אלו הדברים שעוזרים לנו עכשיו ואני משתפת כי אולי הם יעזרו לעוד זוג אי שם או שאולי אתם מתעניינים במסע ארוך כזה וזה החלק שמפחיד אתכם (בצדק..)

לא לריב בתוך הקרוואן

זה משהו שלפעמים קשה להימנע ממנו אבל אם יש נושא שאנחנו יודעים שצריך ללבן ביננו, אז נצא להליכה או למסעדה, או לשבת בחוץ. שמנו לב שכשהקול שלנו עולה ושאנחנו יותר עצבנים גם הכלבים נהיים רגישים יותר ומתרחקים מאיתנו. וכשמדברים בחוץ הטבע עושה רגולציה של מערכת העצבים ופתאום הכל נראה הרבה יותר פרופורציונלי.

החלטה מודעת והוקרת תודה

אף אחד לא יכול למלא את כל הצרכים שלנו וגם אף אחד לא באמת מושלם בשבילנו, באיזשהו שלב נפגוש את הצדדים הפחות נעימים, אלו שלא מתאימים, אלו שאין להם קשר לביחד. כשגרים בחלל קטן של 6 מטר אורך ו 2.3 רוחב, וחיים, עובדים ואוהבים כל יום כל היום במשך שנה זה בלתי נמנע שנפגוש הרבה מאוד חלקים שאנחנו לא מצליחים להבין או לאהוב בשני/ה ונצטרך להתמודד איתם. זו היתה שנה ששנינו עשינו עבודה פנימית על קבלה וסובלנות. בחרנו באופן מודע להוקיר תודה על הטוב ולצמצם את ההתייחסות לצדדים שאנחנו לא מתחברים בהם. מה שמוביל לטיפ הבא…

זמן אישי

כמעט כל בוקר רון קם לרוץ, לפעמים הוא יחזור אחרי שעה ולפעמים אחרי שעתיים. אני יוצאת להליכות בערב ולצלם באור שקיעה. אני אוהבת שופינג, רון אוהב לטפס על הרים, אז אנחנו נותנים זמן לכל אחד מאיתנו לעשות את הדברים שהוא אוהב לבד. בלי הזמן הזה לבד, כל אחד ואחת לעצמה זה מאוד קשה לעבד רגשות, לשחרר לחצים וסתם להתאוורר. יש תקופות שדורשות יותר זמן אישי וכאלו שפחות. מצאנו קשר ישיר בין ההשקעה בזמן האישי לבין היכולת לבצע את ההחלטה המודעת של לבחור לראות בעיקר את הטוב בכל אחד. בנוסף אם יש לכם ואן קטן שבו אין חדר סגור לשירותים, ההמלצה שלנו היא פשוט לצאת מהואן ולתת לכל אחד לעשות את העניינים שלו/ה לבד. *אם טרם בחרתם קרוואן לטיול ארוך או למחייה אז אולי כדאי לשאול את עצמכם כמה מרחב אישי אתם צריכים. ההמלצה שלנו היא תמיד לבחור קרוואן מעט גדול יותר. זה עושה הבדל משמעותי כשמדובר בתקופה ארוכה.

זמן זוגי

ממש קל להזניח את זה. הרי כל הזמן זה זמן זוגי אם חיים בצפיפות. אבל גילינו שהיחד בנוי מחלקיקים. זמן עבודת צוות במטלות ובמקרים שדורשים פתרון, זמן עבודה שבמקרה שלנו הוא גם ביחד, זמן משותף של הנאות היום יום כמו לקשקש בערב במיטה או לראות סרט, אבל יש גם זמן כיפי בדייטים ששם הזמן מרגיש אחרת. קודם כל זו הזדמנות פז (בשבילי בעיקר) להתלבש ולהתייפייף, וגם לבחור ביחד מקום לצאת אליו. להנות מחוויה משותפת ושינוי אווירה מחזיר רוח למפרשים ומאפשר אחר כך אנרגיה טובה לתקופה ארוכה. אז כשיש הזדמנות לקפוץ למוזיאון, ללכת להופעת רחוב או למסעדה מעניינת, אנחנו לגמרי על זה.

פשוט לאהוב

אני בטח שלא אתיימר לכתוב על אהבה, גדולים ממני התקשו להסביר את המושג הזה, אבל אני כן יכולה לומר שבדידות היא חלק מהחיים בקרוואן. רוב הזמן נמצאים בטבע באזורים ללא הרבה בני אדם, אין קהילה כי לא נשארים במקום אחד יותר מזמן מה, ורוב האירופאים לא ממש נגישים (על אף שעד כה כולם היו נחמדים ואדיבים) אז תבחרו לכם אדם שאתם אוהבים ואוהבים להעביר איתו ימים שלמים. כי זה חלק בלתי נפרד מהמסע.

מעיין ורון